עָפָר חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּא לְסוּרִיָּא נַעֲשֶׂה כְסוּרִיָּא. יָצָא מִשָּׁם לְכָאן נִתְחַייֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
עפר ח''ל שבא לסוריא. בספינה נעשה כסוריא לכל דיניה ונתחייב במעשרות ושביעית מדבריהם:
יצא משם לכאן. מסוריא לא''י נתחייב בכל כא''י וקמ''ל דאף ר' יהודה מודה בהא משום דבא מיהת ממקום החיוב ואע''פ שהוא מדבריהם:
הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר מָה דְאָמַר תַּמָּן חַייָב אוֹף הָכָא חַייָב. מָה דְאָמַר תַּמָּן פָּטוּר אוֹף הָכָא פָטוּר. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר תַּמָּן פָּטוּר הָכָא חַייָב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל נִתְחַייְבוּ. כְּתִיב הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר י֨י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר כָּל מָה שֶׁכִּיבֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ כִּיבֵּשׁ זֶה. וֶחָרָנָה אָמַר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁכִּיבֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ כִּיבֵּשׁ זֶה. 12a תַּנָּא רִבִּי סִידוֹר מְסַיֵיעַ לְרִבִּי מָנָא יָמִים קַלִּים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ,
Pnei Moshe (non traduit)
הוי בעיי מימר מ''ד תמן חייב וכו'. אהא דמייתי לקמן קאי דפליגי ר' חנינא ור' מנא בהאי קרא דכתיב גבי ירבעם בן יואש מלך ישראל הוא השיב את גבול ישראל וגו' חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה כלומר שלא הוסיף לכבוש יותר אלא מה שכיבש יהושע ונטלו הארמים מהם הוא השיב אותן לגבול ישראל ואידך אמר שהוסיף וכיבש יותר ממה שכיבש יהושע. והשיב דכתיב לומר שהוא עשה והשיב את מה שכיבש יותר בגבול ישראל שיהו חייבים בכל מצות התלוים בארץ כמו גבול א''י עצמו ועל זה קאמר דהיו בני ישיבה רוצין לומר דהך פלוגתא דאמוראי תליא בפלוגתא דתנאי במתני' דמ''ד תמן כלומר במתני' דחייב בעפר ח''ל הבא בספינה לארץ אוף הכא חייב במה שכיבש יותר דלא יהא זה אלא כעפר ח''ל שניתוסף ובא לארץ והלכך דריש האי מ''ד שכיבש יותר ועשאן כמו גבול א''י ומ''ד תמן במתני' דפטור העפר ח''ל שניתוסף על הארץ אלא דוקא בגוששת אוף הכא ס''ל פטור שאין חיוב המצות התלוים בארץ נוהג אלא בא''י עצמה והלכך לא דריש השיב אלא כמשמעו שכל מה שכיבש יהושע ונוטלה מהם הוא חזר וכיבש והשיב אותן לגבול ישראל כך הוו בעו למימר מעיקרא:
אפילו כמ''ד וכו'. והדר דחי לה הש''ס דלא היא אלא אפילו למ''ד תמן במתני' פטור הכא חייב אף במה שכיבש יותר לפי שכיון שנכנסו ישראל. בתוך אלו הערים שהוסיף וכיבש נתחייבו בהן בכל מצות התלוים בארץ וא''כ אפי' לר' יהודה דמתני' איכא למימר דדריש כהאי מ''ד דיותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה והשיב אותן שיהי' דין אלו ככל גבול ישראל:
תנא ר' סידור מסייע לר' מנא. היה פשיטא לי' לר' סידור דר' מנא הוא דקאמר דהשיב הוא שהוסיף וכיבש יותר והלכך קאמר דהוא תני ברייתא מה דמסייע ליה דתני ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ דשכיבש ירבעם והוסיף על א''י שמעינן מיהת דכיבש יותר ממה שכיבש יהושע:
אָמַר רִבִּי יוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטֵר בְּמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ. לֹא הָֽיְתָה אֶת הַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת כְּמוֹ שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. לֹא הָֽיְתָה הַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת מַעְשְׂרוֹתֶיהָ מֵהֲלָכָה תּוֹרְמִין מִמֶּנָּה עַל עָצִיץ שֶׁאֵין נָקוּב וּמֵעָצִיץ שֶׁאֵין נָקוּב עָלֶיהָ. כְּהָדָא דְתַנֵּי עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה וּתְרוּמָתוֹ אֵינָהּ מְדַמָּעַת וְאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר הַקּוֹנֶה עָצִיץ נָקוּב בְּסוּרִיָּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה עָפָר שֶׁתַּחְתָּיו וְקַרְקַע שֶׁעַל גַּבָּיו קָנָה לְחַייְבוֹ לְמַעְשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי יְתֵידוֹת. אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵי בָהּ. מָה בֵינוֹ לְבֵין הַסְּפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְזֶה בִמְקוֹמוֹ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בינו לבין הספינה. דפליג ר' יהודה וס''ל דגוששת בקרקע בעינן וקאמר דשאני ספינה שהיא עולה ויורדת ואינה נוחה במקום אחד אבל זה במקומו הוא מונח:
אף ר' יודה מודה בה. בעציץ נקוב המונח ע''ג יתידות:
אפי' נתון ע''ג שתי יתידות. ואפי' אינו מונח ע''ג הקרקע אלא נתון על שתי יתידות באויר הואיל ונקוב הוא יונק מהקרקע:
וקרקע שעל גביו קנה. כלומר שלא קנה אלא העפר שעל גבי העציץ אפי' כן הרי קנה לחייבו למעשרות ולשביעית כדין הקונה קרקע בסוריא:
הקונה עציץ נקוב בסוריא. כלומר אפי' בסוריא שאין חיוב המעשרות אלא מדבריהם מ''מ עציץ נקוב לעולם כארץ הוא ואע''פ שלא קנה העפר שתחתיו:
לא היתה ספינה גוששת. מלתא באנפי נפשה היא דלר' יהודה אם לא היתה גוששת בדין הוא שיהו מעשרותיה מהלכה כלומר דמיהת מהלכה מדרבנן נתחייב הצומח בעפר שבתוכה ותורמין ממנה וכו' שאף עציץ שאינו נקוב דלא חשיב כארץ לענין חיוב מן התורה מדרבנן מיהת יש בו חיוב תרומה ומעשרות כהדא דתני וכו' בתוספתא פ''ה דדמאי והובאה לעיל פ''ז דכלאים בהלכה ו':
א''ר יודה וכו'. דקתני במתני' וקס''ד דר' חגיי דטעמיה דר' יודה משום דכל זמן שאינה גוששת בקרקע. והרי היא במים לאו כנכנס לארץ חשיב העפר ומשום דמים אין בהם ממש והלכך קאמר ר' יהודה כדעתיה דר' יודה פוטר וכו' בפ''ה דביצה גבי האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ור' יהודה פוטר במים לפי שאין בהם ממש:
א''ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה וכו'. כלומר דר' אבין השיב על ר' חגיי דלדידך דבעית למימר דטעמא דר' יהודה משום שאין במים ממש א''כ לא מיסתברא הוא אלא דהוה מחלפה שיטתיה דר' יהודה ואיפכא הוה ליה למימר הכא לא היתה אם הספינה גוששת כמי שהספינה גוששת דהרי אם משום שאין במים ממש א''כ הוה לה הספינה כמונחת בארעא סמיכתא אלא דלאו היינו טעמא דר''י הכא דלא שייך האי טעמא כ''א התם לענין תחומין ומשום שאין במים ממש בטלי לגבי העיסה אבל הכא טעמיה הויא משום דכל זמן שאינה גוששת בקרקע כמי שלא נכנסה בארץ דמיא:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא הִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּסַל אֶת כּוּלָּהּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מָה פְלִיגִין. בְּשֶׁהוּכְשְׁרָה וְאַחַר כָּךְ נִילּוֹשָׁה שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. אֲבָל אִם נִילּוֹשָׁה וְאַחַר כָּךְ הוּכְשְׁרָה אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי עְקִיבָה אָמַר תַּמָּן אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְטוּמְאָה מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לַַחַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' חייה בשם ר' יוחנן קאמר דמתני' דהכא דברי הכל היא. ואפי' לר''ע דהתם דאמר אין מי פירות מחוורין הן לענין טומאה ואין עושין חיבור להעיסה מודה הוא הכא שמי פירות מחוורין הן לענין חיוב חלה ועושין חיבור להעיסה:
מה פליגין. ר''ל מפרש לפלוגתייהו דהתם דלא פליגי אלא בעיסה שכבר הוכשרה במשקה ואח''כ נילושה במי פירות דבכה''ג מי פירות מחוורין להכשיר כלומר לעשות חיבור לטומאה אבל איפכא לא לפי שאין מי פירות מחוורין הן להכשיר והלכך במתני' שאין העיסה נילושית אלא במי פירות אפי' לר' יהושע אין עושין חיבור לחלה:
דר''א בן יהודא איש ברתותא היא. הא דקתני במתני' עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה אתיא כר' אלעזר בן יהודא. דתנינן תמן בפ''ג דטבול יום עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר''א וכו' משום ר' יהושע פסל את כולה דס''ל דאע''ג דמי פירות אינן מכשירין מ''מ עיסה זו שכבר הוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה הלכך אפי' נגע טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדקאמר דמי פירות עושין חיבור לטומאה עושין הן ג''כ חיבור לחיוב חלה ור''ע אומר משמו דר' יהושע דלא פסל אלא מקום מגעו דאין מי פירות עושין חיבור לטומאה ולדידיה נמי אין עושין חיבור לחלה והלכך לא מיתוקמא המתני' אלא כר''א בן יהודא משום ר' יהושע:
רַב הוּנָא אָמַר עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל הַצּוֹאָה וּמִתְפַּלֵּל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה. יָשַׁב וְלֹא קִינַּח אָסוּר. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ דְּרַב הוּנָא אָמַר עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל גַּבֵּי צוֹאָה וּמִתְפַּלֵּל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה. יָשַׁב וְלֹא קִינַּח הֲרֵי בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַצּוֹאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר מנא אע''ג דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא. ר' יוסי היה רבו של ר' מנא כדאמר לקמן ובכמה מקומות ובנו של ר' יונה בר פלוגתיה דר' יוסי בכל מקום ואמר אע''פ שלא שמעתי מרבי ר' יוסי בפירוש שאסור אפ''ה אמר דכוותה דרב הונא דאמר ר' יוסי עומד הוא אדם וכו' ישב להפנות ולא קינח הרי בשרו נגע בצואה והיינו דרב הונא דאמר אסור:
ישב. להפנות ולא קינח עצמו אסור להתפלל:
עומד הוא אדם על הצואה. על המקום שיש בו צואה ומותר להתפלל ובלבד שלא יהא בשרו ממש נוגע בצואה:
הָדָא אָֽמְרָה עֲגָבוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לִבְרָכָה אֲבָל לְהַבִּיט אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵיבָהּ שֶׁל אִשָּׁה כְּמִסְתַּכֵּל בְּבֵית הָרֶחֶם. וְהַמִּסְתַּכֵּל בְּבֵית הָרֶחֶם כִּילּוּ בָּא עָלֶיהָ. שְׁמוּאֵל אָמַר קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה מַה טַעַם וְהָיָה מִקּוֹל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ וְגוֹ'.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה. שהרי כשהיא יושבת ואין כל פניה טוחות בקרקע אע''פ שאין ערותה נראית עגבותיה נראות אלא שאין בהן משום ערוה לענין ברכה כדמסיק:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱכַל בְּשַׂר חֲזִיר. עַל הַשְּׁנִיִּים יָֽצְאָה אִשָּׁה מִבֵּיתָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנֶּהֶרְגּוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת.
תַּנִּי הַמַּיִם שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן רְשׁוּת וְשֶׁל אַחַר הַמָּזוֹן חוֹבָה. אֶלָּא שֶׁבָּרִאשוֹנִים נוֹטֵל וּמַפְסִיק. וּבַשְּׁנִיִיִּם נוֹטֵל וְאֵינוֹ מַפְסִיק. מַהוּ מַפְסִיק. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר נוֹטֵל וְשׁוֹנֶה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי נוֹטֵל וְשׁוֹנֶה וְאַתְּ אָמַרְתָּ רְשׁוּת. אִין דְּבָעֵי מֵימַר אַרְבָּעַת מִילִין וְאַתְּ אָמַרְתָּ רְשׁוּת.
שׁוֹמְרֵי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּיסִין מַה אַתְּ עֲבַד לוֹן כְּלִפְנֵיהֶן כִּלְאַחֲרֵיהֶן. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרוּמָה. וַהֲדָא אִשָּׁה לֹא בְתוֹךְ בֵּיתָהּ יוֹשֶׁבֶת וְתֵימַר אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו. וְהָכָא אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו.
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שַׁבָּתַי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לַחַלָּה וְלִנְטִילַת יָדַיִם אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָעַת מִילִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הֲדָא דַתֵימַר לְפָנָיו אֲבָל לַאֲחָרָיו אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בשם ר' שבתי וכו' לחלה ולנטילת ידים וכו'. האי מילתא גרסינן לה לעיל בפ''ח דברכות בהלכה ב' ושם תמצא מפורש עד סוף הלכה:
רִבִּי בָּא 12b רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין לָךְ מְחוּוָר אֶלָּא שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִין בִּלְבַד. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מָה אִיתְאֲמָרַת לַחַלָּה לְטוּמְאָה. אִין תֵּימַר לַחַלָּה כָּל שֶׁכֵּן לְטוּמְאָה. אִין תֵּימַר לְטוּמְאָה הָא לַחַלָּה לֹא. רִבִּי יוֹנָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ לַחַלָּה כָּל שֶׁכֵּן לְטוּמְאָה. רִבִּי יוֹנָה כְדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה תַּנֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תַּנֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן חַלָּה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן. מָה חַלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן עֲשׂוּיָה בְשֶׁמֶן. אַף חַלָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֲשׂוּיָה בְשֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמַּשְׁקִין הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
ושמן אחד משבעת המשקין הוא. כלומר מדיליף ג''ש מהתם דהעשויה בשמן וכיוצא בו מז' המשקין נקראת חלה אבל לא העשויה במי פירות א''כ הא דריב''ל לענין חלה איתמר וכ''ש לטומאה ולדידיה מתני' דהכא לא מיתוקמא אלא כר''א בן יהודה משום ר' יהושע וכדמוקי לה ר' יוסי בן ר' חנינא:
ונאמר להלן. (גבי נזיר) חלת לחם שמן אחת עשויה בשמן:
ר' יונה כדעתיה. לשיטתיה אזיל דר' יונה תני דרשב''י ריב''ל תני דרשב''י כלומר דס''ל כדתני רשב''י והלכך מוקי ליה למילתי' דריב''ל נמי כהאי תנא:
ר' יונה פשיטא ליה. דמילתיה דריב''ל לחלה איתמר וכ''ש לענין טומאה:
אין לך מחוור וכו'. ומילתיה דריב''ל אתמר סתמא ולפיכך בעי ר' יוסי לענין מאי איתאמרת אם לחלה או לטומאה דאם תאמר דלחלה אין לך מחוור לעשות חיבור אלא ז' המשקין בלבד א''כ כ''ש לענין טומאה דהא ר' יוחנן דס''ל דאין עושין חיבור לטומאה אבל לחלה עושין ואם תאמר לענין טומאה קאמר ריב''ל א''כ אפשר הא לחלה לא קאמר ולא פליג אדר' יוחנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source